החלטה בתיק ע"מ 1699/13

כתב האישום נגד המשיב מייחס לו עבירה של זריקת אבנים לעבר אדם או רכוש. על פי כתב האישום, בתאריך 7.6.13 יידה אבנים בצוותא עם אחרים לעבר חיילי בצה"ל באזור המכונה "משולש חורסה".

בית משפט קמא סבר כי קיימת חולשה בראיות, ועל כן הורה על שחרורו של המשיב בערבות כספית בסך 1,500 ש"ח.

התביעה הצבאית טענה בפניי כי בית משפט קמא שגה הן בקביעה בדבר חולשה בראיות, והן מכיוון שלא העניק משקל מתאים למסוכנות הנשקפת מהעבירה ולעובדה כי למשיב עבר פלילי בעבירה זו ממש, וקיים ותלוי נגדו מאסר מותנה בר הפעלה בן חמישה חודשים.

סניגורו של המשיב טען כי אין מקום להתערב בהחלטה, שכן לדעתו הראיות נגד המשיב הינן חסרות, ומבוססות על עד ראיה אחד בלבד שלא נשאל שאלות חשובות היכולות להשפיע על מידת אמינות עדותו.

שני הצדדים התייחסו גם לשאלת קיומה של מצלמות שהיו ברשותו של המשיב עת נעצר, ונטען כי מן הראוי לבדוק את תוכנן, שכן ייתכן שיהיה בכך כדי לשפוך אור על העדויות.

יש לומר כי נערכה השלמת חקירה, במהלכה הוצגו המצלמות למשיב, והוא אישר כי היו עמו, אולם טען כי צילם רק באחת מהן תמונה אחת, אותה הציג לשוטר. התמונה בה מדובר הינה תמונה כללית של שטח האירוע, ולא רואים בה אנשים כלשהם, ואף לא ברור בדיוק מתי צולמה (התאריך הדיגיטלי הינו דצמבר 2010, והאירוע הינו כאמור מיום 7.6.13).

ראיות לכאורה

המחלוקת בתיק הינה בעיקרה ראייתית.

כתב האישום מבוסס על עדויות שלושה חיילים. האחד, לכאורה, ראה את המשיב מיידה אבנים, השני ראה אותו בקבוצה ממנו יידו אבנים והשלישי ביצע את המעצר.

החייל אביהו מתאר כיצד ביום הארוע בשעה 16:30 לערך הבחין יחד עם החייל אלדד בקבוצה של 10-15 צעירים פלסטינים שמתקרבים לבית בו היו. הקבוצה התקרבה עד למרחק של כ-50 מטרים מהבית והחלו ליידות אבנים לעבר החיילים. האבנים פגעו בבית בו היו ואחת האבנים כמעט פגעה בראשו. הצעירים הפלסטינים אף קיללו אותם והמשיכו להתקרב עד מרחק של כ-30 מטרים מהעמדה בה היו. בשלב זה הורה החייל אלדד לכוח התפיסה לצאת לעברם, והכוח בפיקודו של החייל רז יצא והחל במרדף אחר הקבוצה - מרדף שבסופו נעצר המשיב. אביהו מסר כי שמר על קשר עין רציף עם המשיב, אותו ראה בוודאות מיידה אבנים לעברם עד שנעצר על ידי הכוח של רז.

החייל אלדד תיאר כי היה בתצפית יחד עם אביהו, והם הבחינו בקבוצה של 10-15 פלסטינים המתקרבת אליהם עד למרחק של כ-30 מטרים ומתחילה ליידות לעברם אבנים. האבנים פגעו בבית וחדרו דרך החלונות וכמעט פגעו בהם. בשלב זה הוא דיווח לכוח של רז לצאת לבצע מעצרים וכך נעשה. אלדד ציין כי המשיב היה בוודאות בתוך הקבוצה של מיידי האבנים, אך הוא לא יכול לומר בוודאות של 100% כי הוא ראה אותו מיידה אבנים כיוון שהתעסק עם מכשיר הקשר והעביר דיווחים.

החייל רז ציין כי שימש באותו מועד כמפקד כוח המרדף. כשקיבל הוראה לצאת למרדף פתחו הוא וחייליו בריצה לעבר הקבוצה שיידתה אבנים. הוא הבחין במשיב שלבש אפוד זוהר והחזיק מצלמה כשהוא רץ עד שעצר ליד הציר, ואז עצר אותו.

המשיב עצמו טען כי הגיע למקום כדי לצלם עבור ארגון "בצלם". לדבריו נעמד במרחק של 100-150 מטרים מהבית בו היו החיילים. הוא הבחין בקבוצה של ילדים שהחלו ליידות אבנים לעבר הבית, וכשעמד לצלם את מה שקורה, הבחין בקבוצת חיילים רצה לעברו. הוא נשאר עומד ואז נעצר.

מהעדויות הללו עולה כי על פי עדויות כל החיילים, המשיב היה באותה קבוצה שיידתה אבנים שעמדה במרחק כ-30 מטרים מעמדת החיילים, ולא היה נפרד ממנה כפי שטען ובודאי לא היה במרחק של 100-150 מטרים. בנוסף, החיילים  מתארים כי ברח, ואילו המשיב עצמו מסר כי עמד במקום כי רצה לצלם, ואז נעצר. כמובן, העדות המרכזית הינה של אביהו, שגם ראה את המשיב מיידה אבנים ושמר לדבריו על קשר עין רציף עמו. עדויות החיילים משתלבות זו בזו ותואמות זו את זו בפרטים מהותיים.

מכלל העדויות של החיילים עולה תמונה ראייתית לכאורית ברורה וחד משמעית כי המשיב היה חלק מאותה קבוצה שיידתה אבנים, ולכאורה גם יידה אבנים בעצמו.

יתר על כן, אם הגיע המשיב למקום כצלם על מנת לתעד את האירועים, והבחין במיידי האבנים ממרחק, לא ברור כיצד זה צילם רק תמונה אחת - תמונה שלא מופיעים בה המיידים והחיילים כלל.

בדיקת המצלמות במקרה זה אינה גורעת כהוא זה מהראיות לכאורה נגד המשיב, ובמידה מסויימת אף מערערות את גרסתו של מי שטוען שהגיע למקום בתור צלם - ומשום מה לא צילם דבר.

בנסיבות המקרה קמה לה עילת מעצר מובהקת של מסוכנות. המשיב, שהינו כבן 17 וחצי, יידה לכאורה אבנים לעבר חיילי צה"ל. יתר על כן, למשיב עבר פלילי בעבירה זו ממש, שכן לפני כשנה הורשע בעבירה של יידוי אבנים, נשפט ל-160 ימי מאסר ותלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 5 חודשים בר הפעלה.

הצרוף של המסוכנות יחד עם העבר הפלילי, מצדיקים במקרה זה מעצר ללא חלופה, ועל כן אני מקבל את ערר התביעה ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.